<h1>שו"ת הריב"ש סימן כ"ט</h1>
<h2>דף ג:</h2>
עוד כתבת שהוסיף לאסור הכסתות הנקראים מטלאפ"ש שהמכסה שלהם הוא מבגד פשתן והם ממולאים צמר כנהוג. כי אמר להם שהם שעטנז אחר שהם תפורין יחד. ונפלאת עליו כי בין לפי' רש"י ז"ל [יבמות ה' ע"ב] בשעטנז בין לפי' ר"ת ז"ל [ספר הישר סימן ה'] אין באלו כלאים דאורייתא. וכל שאין בהם כלאים דאורייתא אלא דרבנן לא גזרו עליו אלא ברכין אבל בקשין מותרין אפילו בהעלאה. והיינו נמטא גמדא דנרש דאמרינן בפרקא קמא דביצה [ט"ו ע"א] דשריא, ולגמרי משמע, היינו משום דאין הלבדין אסורין אלא מדרבנן, ובנרש היו עושין אותן קשים. ומה ששנינו [כלאים פ"ט מ"ב] הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים, ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן, ר"ל שהם בעצמם יהיו כלאים, לא שיחשבו כלאים על הצמר שבתוכם. תשובה כל מה שאמרת יפה אמרת דההיא דכרים וכסתות אין בהם [משום] כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם הם עצמם שעטנז. ולא מפני הצמר שבתוכם דההיא בריקנין מיירי. וכן מבואר בירושלמי [כלאים פ"ט ה"א] דגרסינן התם עלה דההיא, הדא דתימא מותר בריקן אבל לא במלא, בנתון ע"ג משטח אבל בנתון ע"ג מטה אפי' ריקן אסור ע"כ. והטעם הוא [לפי] שכשהוא ריקן ומוצא ע"ג קרקע אין כאן העלאה. ואם מתני' ברכין, צ"ל שהוא כלאים דרבנן. ואם מתני' בקשין אפי' יהיו שעטנז דאורייתא, שלא גזרו בהצעה דקשין שמא תכרך נימא על בשרו, כדאמרינן ביומא פ' בא לו [ס"ט ע"א] גבי בגדי כהונה, דפרחי כהונה מקפלין אותן ומניחים אותן תחת ראשיהן. ופריך ותפוק ליה משום כלאים, ואוקמא רב אשי משום דקשין הן. ואע"ג דבגדי כהונה כלאים דאורייתא הם כדאיתא בפ"ק דערכין [ג' ע"ב] ובמנחות פ' התכלת [מ"ג ע"ב], אפ"ה כיון דהצעה אינה אסורה אלא מדרבנן, בקשין לא גזרו שמא תכרך נימא על בשרו ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. אבל במלאים אסור לישב או לשכב עליהן, לפי שהן שוקעין כשאדם יושב עליהן והצדדין עולין מכאן ומכאן, ויש כאן העלאה. וכן נמי בריקן אם הוצע על המטה. ולזה הוא מבואר דמתני' דהכרים והכסתות מחמת עצמן שהן כלאים דאורייתא, אסרום בהעלאה או בהצעה בבשרו נוגע בהן, לא מפני הצמר הניתן בתוכם, דהא ריקנין נינהו. ולכן המטלאפ"ש כל שאין בעצמם כלאים אינן אסורין מחמת הצמר שבתוכן, ומותרין אפי' בבשרו נוגע בהן, או בהעלאה ואפי' היה הצמר שוע או טווי ונוז. לפי שאין התפירה מחברת הצמר עם הבגד פשתן כל שאפשר להוציא הצמר בזולת קריעת התפירה, ואע"פ שתפור סביביו, לפי שאין זה אלא כנותן צמר בשק של פשתן ותופר את פיו. וכ"כ בספר יו"ד [טור סימן ש'] וז"ל מכסה של פשתן ובו צמר מותר שאין התפירה מחברת יחד הפשתים והצמר, שהרי יכול להוציא כל הצמר והתפירה נשארת קיימת, אע"פ שתופר כל סביביו ואינו יכול להוציא הצמר, הוי כשק של פשתים שממלאו צמר ותופר את פיו שאין בו משום כלאים ע"כ. וכיוצא בזה כתוב בס' עמודי גולה [מצוה ל"ב]. זהו מה שנ"ל בזה, ואין להאריך יותר, כי אין הפנאי מסכים. וחתמתי שמי אחר דרישת שלומך נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה.
